מה היא טריפובוביה?

טריפובוביה היא פחד או בחילה מתצאורים המכילים חורים או תובים, במיוחד כאשר הם מופיעים בצפיפות. הבחילה יכולה להיות בתגובה לדברים כמו דבשת דבורים, ספונגות, פצעי דחיסה בבשר, ועוד.

המקור האבולוציוני לטריפובוביה

חלק מהמחקרים מצביעים על זה שהפחד הזה מקורו באינסטינקט השרדנות שלנו. פטרנים מסוימים של חורים עשויים להזכיר לנו תצאורים הקשורים לסכנות, כמו דבשת דבורים או חרקים רעילים.

כיצד היא מתבטאת?

הסימפטומים השכיחים ביותר הם בחילה, קימומים, התנפחות עור ופחד. ישנם אנשים שמדווחים על חוויות של חרדה כשהם פוגשים באובייקטים עם חורים רבים.

התמודדות וטיפול

כמו רוב הפוביות, גם טריפובוביה ניתנת לטיפול. השיטה הנפוצה היא תרפיה כוגניטיבית התנהגותית. בעזרתה, החולה מתמודד עם הפחד שלו ומגלה אילו מנגנונים גרמו לו להרגיש כך וכיצד להתמודד איתם.

בסיכום

טריפובוביה היא עוד הוכחה לכך שהאינסטינקט השרדנותי שלנו עשוי להשפיע על פחדים ובחילות בעולם המודרני. על אף שזה יכול להרגיש כאילו אנו רק אחדים הסובלים מזה, זהו פחד שכיח יחסית והתמודדות עימו היא אפשרית.

ההיסטוריה שמאחורי האנטידאופוביה

אנטידאופוביה היא אחת הפוביות היותר מיוחדות שנודעו לנו. את התחושה הזו אפשר להשוות לתחושה שמישהו צופה בך, אבל אין אף אחד שם. ההבדל הוא שבאנטידאופוביה, החשש מגיע מברווז. המקור לחשש זה אינו ידוע בבירור, אבל זה יכול להיות בשל חוויה מעכה מהילדות או אפילו הטמעה תרבותית.

אבל איך הברווז יכול לראות אותי?

במיתולוגיה ובסיפורים, הברווז הוא דמות מיוחדת שלפעמים מייחסים לה כוחות על-טבעיים. כאשר מדובר באנטידאופוביה, התחושה איננה בהכרח שהברווז מציע רמה מסוימת של איום או שהוא מסוגל לגרום נזק, אלא החשש הוא מהמחשבה שהברווז פשוט… צופה. הרעיון שגוף חי, שאולי אנו רואים כחסר תודעה או כוחות רגילים, יכול להיות "מודע" לנו בצורה אישית יכול להפעיל חשש בלתי רגיל.

איך מטפלים באנטידאופוביה?

בדיוק כמו בכל פוביה אחרת. התמודדות ישירה (ובמקרה הזה – אולי גם מפגש עם ברווז אמיתי), תרפיה כוגניטיבית התנהגותית וכו'.

בסיכום

גם אם הפוביה הזו נשמעת לנו מוזרה, זה לא אומר שהיא לא רצינית. לכל אחד את הפחדים שלו, והמשימה שלנו כחברה היא להבין ולעזור, לא להגביל או לצחוק.