ההיסטוריה שמאחורי האנטידאופוביה

אנטידאופוביה היא אחת הפוביות היותר מיוחדות שנודעו לנו. את התחושה הזו אפשר להשוות לתחושה שמישהו צופה בך, אבל אין אף אחד שם. ההבדל הוא שבאנטידאופוביה, החשש מגיע מברווז. המקור לחשש זה אינו ידוע בבירור, אבל זה יכול להיות בשל חוויה מעכה מהילדות או אפילו הטמעה תרבותית.

אבל איך הברווז יכול לראות אותי?

במיתולוגיה ובסיפורים, הברווז הוא דמות מיוחדת שלפעמים מייחסים לה כוחות על-טבעיים. כאשר מדובר באנטידאופוביה, התחושה איננה בהכרח שהברווז מציע רמה מסוימת של איום או שהוא מסוגל לגרום נזק, אלא החשש הוא מהמחשבה שהברווז פשוט… צופה. הרעיון שגוף חי, שאולי אנו רואים כחסר תודעה או כוחות רגילים, יכול להיות "מודע" לנו בצורה אישית יכול להפעיל חשש בלתי רגיל.

איך מטפלים באנטידאופוביה?

בדיוק כמו בכל פוביה אחרת. התמודדות ישירה (ובמקרה הזה – אולי גם מפגש עם ברווז אמיתי), תרפיה כוגניטיבית התנהגותית וכו'.

בסיכום

גם אם הפוביה הזו נשמעת לנו מוזרה, זה לא אומר שהיא לא רצינית. לכל אחד את הפחדים שלו, והמשימה שלנו כחברה היא להבין ולעזור, לא להגביל או לצחוק.